משנה תורה, מצוות עשה ק״פ

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

180 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו שנחייב מן העונש בעדים שהעידו שקר כמו מה שחשבו לעשות בעדותם, והוא אמרו יתברך ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, וזה דין עדים זוממין, אם העידו לאבד ממון נאבד להם כמותו, ואם העידו במה שיתחייב מיתה נמיתם באותה מיתה, ואם העידו במה שיתחייב מלקות נלקה אותם. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ומה שיתחדש מהשאלות ואיך יתאמת על העדים שהם זוממין עד שנדון בהם בזה הדין במסכת מכות. שופטים ושוטרים, הלכות עדות פי"ח:

180 ספר החינוך פתח ↗

לַעֲשׂוֹת לְעֵד זוֹמֵם כַּאֲשֶׁר זָמַם – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לַעֲשׂוֹת לְעֵדִים אֲשֶׁר הֵעִידוּ עֵדוּת שֶׁקֶר, כְּפִי מַה שֶׁבִּקְשׁוּ לְהַזִּיק בְּעֵדוּתָם לַאֲשֶׁר הֵעִידוּ עָלָיו, הֵן בְּמָמוֹן, הֵן בְּמַלְקוּת, הֵן בְּמִיתָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר מִבְּלִי מַעֲשֶׂה, כִּדְאִיתָא פֶּרֶק אַרְבַּע מִיתוֹת סנהדרין סה, ב לוֹקִין הֵם מֵרִבּוּיָא דִּקְרָא דברים כה, א וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְגוֹ'. וְעַל זֶה נֶאֱמַר שם יט יט וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו. וְזֶהוּ דִּין עֵדִים זוֹמְמִים הַנִּזְכָּר בַּגְּמָרָא בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת. וְעִנְיַן הַהֲזָמָה הוּא, שֶׁיָּבוֹאוּ שְׁנֵי עֵדִים וְיַכְחִישׁוּ הָרִאשׁוֹנִים עַל עֵדוּתָן, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמְרוּ לָהֶם, וְאֵיךְ אַתֶּם מְעִידִים עַל דָּבָר פְּלוֹנִי, וַהֲלֹא בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהָיָה הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, לֹא הֱיִיתֶם אַתֶּם בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁם, אֲבָל עִמָּנוּ הֱיִיתֶם בְּמָקוֹם אַחֵר? זוֹ הִיא עִקַּר הֲזָמַת הָעֵדוּת, וְהַתּוֹרָה צִוַּתְנוּ לְהַאֲמִין הָעֵדִים הָאַחֲרוֹנִים עַל הָרִאשׁוֹנִים, בֵּין שֶׁהָרִאשׁוֹנִים שְׁנַיִם, אוֹ אֲפִלּוּ מֵאָה אוֹ יוֹתֵר, דִּלְעִנְיַן עֵדוּת תְּרֵי כְּמֵאָה וּמֵאָה כִּתְרֵי. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְיַסֵּר כָּל אִישׁ אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לְהָעִיד בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת וּבְבֵרוּר, בַּעֲבוּר הֱיוֹת הַדָּבָר עִנְיָן שֶׁכָּל אֲשֶׁר לַבְּרִיּוֹת תָּלוּי עָלָיו, הֵן מָמוֹן, הֵן גּוּף. וּבַאֲשֶׁר תַּאֲמִין הַתּוֹרָה הָאַחֲרוֹנִים עַל הָרִאשׁוֹנִים לֹא יָדַעְנוּ טַעַם בָּרוּר בָּזֶה, אָכֵן הִגִּיד לִי אֶחָד מִן הַחֲכָמִים קְצָת טַעֲנָה בַּדָּבָר, כִּי הַתּוֹרָה תַּאֲמִין עֵדִים, וְאֵין סָפֵק שֶׁאִלּוּ יָעִידוּ שְׁנֵי עֵדִים כְּשֵׁרִים עַל שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים אוֹ יוֹתֵר, שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמָנִים הַשְּׁנַיִם הַמְּעִידִים וַאֲפִילּוּ יַכְחִישׁוּם הַמְרֻבִּים, מִפְּנֵי שֶׁאֵלּוּ הֵם עֵדִים, וְהָאֲחֵרִים בַּעֲלֵי דָּבָר, וּבְעֵדִים זוֹמְמִין כְּמוֹ כֵן אַחַר שֶׁהָאַחֲרוֹנִים מְעִידִים עַל הָעֵדִים עַצְמָן לוֹמַר לָהֶם עִמָּנוּ הֱיִיתֶם שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַהֲזָמָה, חָזְרוּ הָרִאשׁוֹנִים בַּעֲלֵי דָּבָר וְהָאַחֲרוֹנִים עֵדִים. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מכות ה, א, שֶׁעִנְיַן הַהֲזָמָה, הִיא בָּעֵדִים בְּעַצְמָן כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמְרוּ לָהֶם עִמָּנוּ הֱיִיתֶם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אֲבָל בְּעִנְיַן הַכְחָשָׁה אֵין מַאֲמִינִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וּתְהֵא עֵדוּת כֻּלָּם בְּטֵלָה. וּמַהוּ עִנְיַן הַהַכְחָשָׁה? כְּגוֹן שֶׁמְּעִידִין בָּעֵדוּת בְּעַצְמָהּ, שֶׁהַכַּת הָרִאשׁוֹנָה אוֹמֶרֶת הָיָה דָּבָר פְּלוֹנִי, וְהָאַחֲרוֹנָה אוֹמֶרֶת לֹא הָיָה, אוֹ שֶׁיָּבֹא מִכְּלַל דִּבְרֵיהֶם שֶׁלֹּא הָיָה. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם ג ב שֶׁאֵין עֵדִים זוֹמְמִין נֶהֱרָגִין וְלֹא מְשַׁלְּמִין מָמוֹן וְלֹא לוֹקִין עַד שֶׁיּוּזְמוּ שְׁנֵיהֶם. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם, שֶׁעֵדִים זוֹמְמִין אֵין צְרִיכִים הַתְרָאָה, אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁהוּזְמוּ נִדּוֹנִין, וְעֵדִים שֶׁהֻכְחֲשׁוּ תְּחִלָּה וּלְבַסּוֹף הוּזְמוּ הֲרֵי אֵלּוּ גַּם כֵּן נִדּוֹנִין, שֶׁכֵּן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"ק ג ב הַכְחָשָׁה תְּחִלַּת הֲזָמָה הִיא. וּמָה שֶׁאָמְרוּ כתובות כ, א, שֶׁאֵין מְזִמִּין הָעֵדִים, אֶלָּא בִּפְנֵיהֶם, אֲבָל מַכְחִישִׁין אוֹתָם שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם. וְאִם הוֹצִיאוּ בְּעֵדוּתָם מָמוֹן מַחְזִירִין בֵּית דִּין הַמָּמוֹן לִבְעָלָיו, וּמְשַׁלְּמִין הָעֵדִים כְּסַךְ הַמָּמוֹן שֶׁחָשְׁבוּ לְהַפְסִידוֹ. אֲבָל בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת אֵינוֹ כֵּן, שֶׁאִם נֶהֱרַג אֶחָד עַל פִּיהֶם וְהוּזְמוּ אַחַר כֵּן, אֵינָם נֶהֱרָגִים, שֶׁכֵּן בָּאָה הַקַּבָּלָה מכות ה, א לֹא הָרְגוּ נֶהֱרָגִין, הָרְגוּ אֵינָם נֶהֱרָגִין. וְיֵשׁ לוֹמַר קְצָת טַעַם לַדָּבָר, כִּי אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת הַדַּיָּנִין, וְלוּלֵי שֶׁנִּתְחַיֵּב הַנִּדּוֹן בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים לֹא נִגְמַר עָלָיו מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁפָּט, אֲבָל וַדַּאי רָאוּי הָיָה לְכָךְ, וְגִלְגְּלוּ עָלָיו דִּינוֹ מִן הַשָּׁמַיִם עַל יְדֵי זֶה הָרָשָׁע, וְעַל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה נֶאֱמַר משלי טז, ד וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה. וְאַחַר שֶׁנִּתְגַּלָּה הַדָּבָר לְעֵינֵינוּ, כִּי זֶה הָאִישׁ בֶּן מָוֶת הָיָה לֹא רָצְתָה הַתּוֹרָה שֶׁנַּהֲרֹג הָעֵדִים עָלָיו, וְהַמָּשָׁל בָּזֶה, מִי שֶׁהָרַג אֶת הַטְּרֵפָה שֶׁאֵינוֹ נֶהֱרָג עָלָיו, גַּם זֶה כְּמוֹ כֵן, מִכֵּיוָן שֶׁיָּדַעְנוּ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁנִּתְחַיֵּב בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, אֵין לוֹ דָּמִים. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת פ"א. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בֵּית דִּין סָמוּךְ, לְפִי שֶׁתַּשְׁלוּמִין שֶׁל עֵדִים זוֹמְמִין קְנָס הוּא, וְיָדוּעַ שֶׁאֵין דָּנִין דִּינֵי קְנָסוֹת, אֶלָּא בְּבֵית דִּין סָמוּךְ. וּבֵית דִּין הָרָאוּי לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת שֶׁלֹּא עָשָׂה לְעֵדִים זוֹמְמִים כַּאֲשֶׁר זָמְמוּ לַעֲשׂוֹת לַאֲחִיהֶם, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה.

1 לעשות לעדים זוממין כמו שזממו לעשות, שנאמר: "ועשיתם לו, כאשר זמם" דברים יט,יט.